חברה נשלטת זרה - מיסוי רווחים מחוץ לישראל והשלכות מבנה ההחזקה

חברה נשלטת זרה, ובקיצור חנ״ז, היא חברה תושבת חוץ שמתקיימת בה שליטה ישראלית, ועיקר הכנסותיה או רווחיה נובעים מהכנסות פסיביות ששיעור המס החל על אותן הכנסות בחו״ל נמוך, בהתאם לתנאים שנקבעו בסעיף 75ב לפקודת מס הכנסה.

המשמעות היא שבעל שליטה ישראלי עשוי להתחייב במס על חלקו ברווחי החברה, גם כאשר החברה לא חילקה לו את הרווחים ולא העבירה אליו כסף. לצורך החיוב רואים אותו כאילו קיבל דיבידנד, ״דיבידנד רעיוני״, כלומר, דיבידנד שנחשב כאילו חולק לצורכי מס, אף שלא חולק בפועל.

כך, למשל, חברה זרה המחזיקה תיק השקעות או נכסים המניבים הכנסות פסיביות יכולה לצבור את הרווחים בחשבון הבנק שלה בחו״ל, ובה בעת ליצור חבות מס אצל בעל השליטה בישראל. החיוב אינו מותנה בהעברת הכסף לישראל או בשימוש אישי בו.

מטרת ההסדר היא להגביל את האפשרות לדחות את המס בישראל באמצעות צבירת הכנסות פסיביות בחברה זרה הכפופה למיסוי נמוך. עם זאת, לא כל חברה זרה בבעלות ישראלית היא חנ״ז, ולא כל בעל מניות בחברה שסווגה כחנ״ז חייב בהכרח במס מכוח הסעיף. יש לבחון תחילה את תנאי הסיווג של החברה, לאחר מכן את מעמדו של בעל המניות, ולבסוף את הרווחים שיש לייחס לו.

מתי חברה זרה נחשבת חנ״ז

הגדרת חנ״ז מבוססת על מספר תנאים מצטברים. משמעות הדבר היא שאין די בשליטה ישראלית, בהכנסות מהשקעות או בשיעור מס נמוך כשהם עומדים לבדם.

1. החברה היא תושבת חוץ
   הוראות חנ״ז חלות על חברה שהיא תושבת חוץ לצורכי מס. חברה שהתאגדה בחו״ל, אך השליטה על עסקיה וניהולם מופעלים בישראל, עשויה להיחשב תושבת ישראל. במקרה כזה נבחנת חבות המס של החברה עצמה כתושבת ישראל, ולא רק חבות המס של בעלי מניותיה מכוח הוראות חנ״ז.
   
   לכן, יש להבחין בין שליטה ישראלית בזכויות בחברה לבין הפעלת השליטה והניהול על עסקיה מתוך ישראל. אלה מבחנים שונים. בעלות ישראלית יכולה להתקיים בחברה שהיא תושבת חוץ, אך רישום החברה בחו״ל אינו מספיק כדי לבסס את תושבותה הזרה.
   
   בבחינה זו יש לברר מי מקבל את ההחלטות העסקיות המהותיות, היכן הן מתקבלות וכיצד החברה מנוהלת בפועל. מינוי דירקטור מקומי או קיום ישיבות בחו״ל אינם מחליפים את הבחינה העובדתית. הדברים רלוונטיים גם לחברת החזקות או השקעות, ולא רק לחברה המנהלת פעילות תפעולית רחבה.
2. הזכויות בחברה אינן נסחרות או נסחרות בהיקף נמוך
   ככלל, ההסדר מתייחס לחברה שמניותיה או הזכויות בה אינן רשומות למסחר בבורסה. גם חברה שחלק מזכויותיה רשום למסחר עשויה להיחשב חנ״ז, כאשר פחות מ־30% מהזכויות הונפקו לציבור או נרשמו למסחר, בהתאם לכללי הסעיף.
   
   לצורך חישוב הזכויות שבידי הציבור אין לכלול את הזכויות המוחזקות בידי בעל השליטה. לפיכך, עצם רישומן של זכויות למסחר אינו שולל את תחולת ההסדר.
3. רוב ההכנסות או רוב הרווחים נובעים מהכנסה פסיבית
   התנאי מתקיים כאשר רוב הכנסת החברה בשנת המס היא הכנסה פסיבית, או כאשר רוב רווחיה נובעים מהכנסה פסיבית.
   ההבחנה בין הכנסות לרווחים חשובה. חברה יכולה להפיק מחזור הכנסות משמעותי מפעילות עסקית, אך אם הפעילות העסקית מניבה רווח נמוך ועיקר הרווח נובע מריבית, משכירות או מהשקעות אחרות, היא עשויה לעמוד בתנאי.
   
   במבנים הכוללים מספר חברות קיימים גם כללים מיוחדים לשרשרת המוחזקת באמצעות חברה עסקית זרה. במקרים אלה, הבחינה אינה מתמצה בהכרח בדוחותיה של החברה הבודדת.
4. שיעור המס הזר על ההכנסה הפסיבית אינו עולה על 15%
   הבחינה מתייחסת למס החל על ההכנסה הפסיבית בהתאם להוראות הסעיף, ולא רק לשיעור מס החברות הרשמי במדינת ההתאגדות. יש להביא בחשבון את המס הסופי, לרבות הטבות מס ומנגנוני החזר שעשויים להפחית אותו.
   
   גם שיעור מס של 15% מקיים את התנאי. לעומת זאת, שיעור מס אפקטיבי וסופי העולה על 15%, כשהוא מחושב לפי הוראות ההסדר, אינו מקיים אותו.
5. מתקיימת אחת מחלופות המצביעות על שליטה ישראלית בחברה
   החלופה המרכזית מתקיימת כאשר תושבי ישראל מחזיקים, במישרין או בעקיפין, ביותר מ- 50% באחד או יותר מאמצעי השליטה בחברה.
   
   חלופה נוספת מתקיימת כאשר תושבי ישראל מחזיקים ביותר מ- 40%, ויחד עם קרובים תושבי חוץ הם מחזיקים ביותר מ- 50%. כמו כן קיימת חלופה המתייחסת לזכות של תושב ישראל למנוע קבלת החלטות ניהוליות מהותיות, לרבות החלטות בדבר חלוקת דיבידנד או פירוק.
   
   תנאי ההחזקה ייבחנו בתום שנת המס, או ביום כלשהו בשנת המס וביום כלשהו בשנת המס שלאחריה, בהתאם להוראות הסעיף. משום כך, יש להביא בחשבון גם שינויים בזכויות ולא להסתפק בתרשים אחזקות המשקף מועד אחד בלבד.

מה נחשב הכנסה פסיבית

הכנסות פסיביות כוללות, בין היתר, ריבית והפרשי הצמדה, דיבידנדים, תמלוגים, דמי שכירות והכנסות ממכירת נכסים שאינם משמשים בעסק או במשלח יד. סיווג ההכנסה נעשה לפי הוראות הפקודה, ובכלל זה לפי השאלה אם היא הייתה נחשבת הכנסה מעסק או ממשלח יד בישראל.

לכן, ההגדרה אינה נקבעת לפי הכותרת שניתנה להכנסה בדוחות החברה. הכנסה מדמי שכירות, למשל, מחייבת בחינה של אופי פעילות ההשכרה. יש להבחין בין החזקה בנכס מניב לבין פעילות המגיעה לכדי עסק.

לגבי מכירת ניירות ערך נקבע הסדר מיוחד: ההכנסה עשויה להיחשב פסיבית גם כשהפעילות היא עסקית. החריג מתייחס, בתנאים שנקבעו, לנייר ערך שהוחזק פחות משנה והוכח כי שימש בעסק או במשלח יד. עצם קיומה של פעילות מסחרית בניירות ערך אינו מוציא אפוא את החברה מתחולת חנ״ז.

חריג נוסף נוגע לדיבידנד שהתקבל מחברה זרה אחרת. הדיבידנד עשוי להיות מוחרג מההכנסה הפסיבית ומבסיס הרווחים שלא שולמו, אם הוכח שמקורו בהכנסה ששולם עליה מס זר בשיעור העולה על 15%, ובהתקיים שיעורי ההחזקה הנדרשים: לפחות 5% בחברה הנסחרת בבורסה מחוץ לישראל, או לפחות 10% בחברה אחרת.

לדוגמה, חברה תפעולית בחו״ל הרוויחה מיליון ש״ח, שילמה מס של 20% וחילקה את יתרת 800 אלף השקלים לחברת החזקות זרה המחזיקה במלוא מניותיה. גם אם הדיבידנד פטור ממס במדינת חברת ההחזקות, אין בכך כדי לקבוע שהוא נכלל בהכרח בבסיס החנ״ז. יש לבחון את החריג ולהוכיח את המס ששולם על ההכנסה שממנה חולק הדיבידנד.

מי מבעלי המניות חייב במס

לאחר שנקבע שהחברה היא חנ״ז, יש לבדוק אם בעל המניות הישראלי נחשב ״בעל שליטה״ לצורך סעיף 75ב.

ההגדרה מתייחסת לתושב ישראל המחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או יחד עם אחר, לפחות 10% באחד מאמצעי השליטה, במועדים שנקבעו. לצורך הבחינה חלים כללי צירוף של החזקות קרובים ושל בעלי זכויות המשתפים פעולה דרך קבע, על פי הסכם, בעניינים מהותיים של החברה.

קיימת אפוא הבחנה בין השליטה הישראלית הנדרשת לצורך סיווג החברה לבין שיעור ההחזקה הנדרש לחיובו של בעל מניות מסוים. חברה יכולה להיות בשליטת מספר ישראלים, ובעל מניות המחזיק בה 12% עשוי להתחייב במס על חלקו ברווחים, אף שאינו שולט בה לבדו.

מנגד, החזקה אישית הנמוכה מ־10% אינה מספיקה כדי לשלול את החיוב בלי לבדוק את כללי הצירוף.

על איזה סכום משלמים מס

המס אינו מוטל על מחזור החברה, וגם לא בהכרח על מלוא הרווח המופיע בדוחותיה הכספיים. בסיס החיוב הוא חלקו היחסי של בעל השליטה ב״רווחים שלא שולמו״.

מדובר ברווחים שמקורם בהכנסה פסיבית שהופקה בשנת המס ולא חולקו לבעלי הזכויות במהלך אותה שנה, לאחר ההפחתות שנקבעו בחוק, ובהן מסים רלוונטיים והפסדים המותרים לפי הוראות הסעיף. אין מדובר בחיוב חוזר מדי שנה על אותה יתרת רווחים שכבר יוחסה בעבר.

חישוב הרווחים כפוף גם לכללי הדין החל ולהתאמות שאליהן מפנה סעיף 75ב. בחברה תושבת מדינת אמנה, המדווחת בה בהתאם לתנאי החוק, נקודת המוצא עשויה להיות דיני המס באותה מדינה, בכפוף להתאמות. במקרים אחרים נעשה החישוב לפי דיני המס בישראל.

בהתאם לכך, פטור ממס שניתן בחו״ל או הוצאה שהותרה שם אינם מתקבלים בהכרח באותו אופן לצורך החישוב בישראל.

אצל בעל השליטה, ההכנסה המיוחסת היא דיבידנד. החברה אינה הופכת בשל כך לישות שקופה לכל צורכי המס. לדוגמה, הכנסות שכירות של החנ״ז אינן מיוחסות ליחיד כהכנסות שכירות ישירות, והפסדי החברה אינם מועברים אליו אוטומטית לקיזוז כנגד הכנסותיו האחרות.

החזקה ישירה בידי יחיד

כאשר היחיד המחזיק בחנ״ז הוא בעל מניות מהותי, שיעור המס הרגיל על הדיבידנד הוא 30%. נוסף לכך יש לבחון חבות במס יסף.

בשנת 2026 תקרת ההכנסה לצורך מס היסף בשיעור 3% היא 721,560 ש״ח. לצדו חל מס נוסף בשיעור 2% על הכנסה חייבת ממקורות הוניים העולה על התקרה הרלוונטית. בסיסי החיוב אינם זהים, ולכן אין להוסיף 5% לכל הדיבידנד באופן אחיד. על חלקי ההכנסה העומדים בתנאים, שיעור המס השולי על דיבידנד לבעל מניות מהותי עשוי להגיע ל־35%.

דוגמה: רווח של מיליון ש״ח ומס זר בשיעור 10%

יחיד תושב ישראל מחזיק במלוא מניותיה של חברה זרה. החברה הפיקה רווח פסיבי של מיליון ש״ח, לאחר הוצאות ולפני מס זר, ושילמה עליו מס זר סופי בסך 100 אלף ש״ח. יתרת הרווח נשארה בחברה.

נניח שכל תנאי החנ״ז מתקיימים, שאין הפסדים לקיזוז ושלא חלות הטבות מיוחדות.

היחיד חייב, בנסיבות הדוגמה, במס ישראלי של 270 אלף ש״ח, אף שלא קיבל כסף מהחברה. נטל המס המצטבר הוא 37% מהרווח לפני מס.

המס הזר ששילמה החברה מפחית את הרווחים המיוחסים, אך אינו הופך בשל כך לזיכוי אישי נוסף בידי היחיד. לכן, אין מדובר בהשלמת המס משיעור של 10% לשיעור של 30%.

אילו המס הזר היה 15%, תנאי המס הנמוך עדיין היה מתקיים. הרווח המיוחס היה 850 אלף ש״ח והמס הישראלי הרגיל 255 אלף ש״ח. המס המצטבר היה מגיע ל־405 אלף ש״ח, לפני מס יסף.

לעומת זאת, מס זר אפקטיבי וסופי של 16%, המחושב לפי הוראות הסעיף, אינו מקיים את תנאי המס הנמוך. המשמעות היא אי־תחולה של מנגנון החנ״ז בשל תנאי זה, ולא פטור ממס על חלוקה עתידית.

החזקה באמצעות חברה ישראלית

כאשר החברה הזרה מוחזקת באמצעות חברה ישראלית רגילה, החברה הישראלית היא שעשויה להתחייב במס על הדיבידנד הרעיוני. שיעור המס החל עליה הוא ככלל מס חברות בשיעור 23%.

אין להחיל על דיבידנד זה באופן אוטומטי את הטיפול בדיבידנד בין חברות ישראליות. סעיף 126 מבחין בין דיבידנד שמקורו בהכנסות בישראל לבין דיבידנד שמקורו בהכנסות מחוץ לישראל.

לצד זאת, סעיף 75ב כולל הוראה למניעת ייחוס חוזר של אותו דיבידנד רעיוני לאורך שרשרת ההחזקה הישראלית. במבנה שבו יחיד מחזיק בחברה ישראלית, והיא מחזיקה בחנ״ז, ובהתקיים תנאי ההוראה, הדיבידנד הרעיוני מיוחס לחברה הישראלית ולא מיוחס באותו שלב פעם נוספת ליחיד.

דוגמה: שתי רמות המס בהחזקה באמצעות חברה

נניח שהחנ״ז הפיקה רווח פסיבי של מיליון ש״ח, ללא מס זר וללא חלוקה. החברה הישראלית מחזיקה במלוא מניותיה, והיחיד מחזיק במלוא מניות החברה הישראלית.

החברה הישראלית תתחייב במס של 230 אלף ש״ח על הדיבידנד הרעיוני.

בהמשך, לאחר שהרווח יחולק לחברה הישראלית ובהנחה שהתקיימו התנאים למניעת כפל מס, חלוקת היתרה הכלכלית של 770 אלף ש״ח ליחיד תיצור מס דיבידנד נוסף של 231 אלף ש״ח. המס המצטבר יהיה 461 אלף ש״ח, שהם 46.1% מהרווח המקורי, לפני מס יסף ולפני בחינת ההסדר למיסוי רווחים לא מחולקים.

לשם השוואה, בהחזקה ישירה של אותו יחיד בחנ״ז, ובאותן הנחות של היעדר מס זר, המס הרגיל על מיליון השקלים היה 300 אלף ש״ח, לפני מס יסף.

ההשוואה אינה מסתכמת אפוא ב־23% בחברה לעומת 30% אצל יחיד. יש לבחון גם את המס בחלוקה לבעל המניות, את מקור הכספים שהושקעו ואת התקופה שבה הם צפויים להישאר במבנה התאגידי.

כאשר שולם מס בחו״ל, נדרשת גם בחינה של זיכוי ישיר או עקיף, לרבות התנאים בסעיפים 126(ג) ו־203(ב), שיעורי ההחזקה ומועד החלוקה. אין להניח שכל מס זר ניתן לזיכוי בישראל או שהזיכוי יינתן כבר בשנת ייחוס הדיבידנד הרעיוני. חברה משפחתית, חברת בית או מבנה שקוף אחר מחייבים בחינה נפרדת לפי ההסדר החל עליהם.

החזקה עקיפה באמצעות חברות זרות

הוספת חברה זרה בשרשרת אינה מייתרת את בחינת הוראות החנ״ז. החוק כולל כללים להחזקה עקיפה, ויש להפריד בין שיעור השליטה לצורך סיווג החברה לבין שיעור הזכאות לרווחים לצורך חישוב המס.

לדוגמה, יחיד ישראלי מחזיק ב־60% מחברה זרה א׳, המחזיקה ב־80% מחברה זרה ב׳. בהתקיים כללי ההחזקה שבסעיף, מבחן השליטה בחברה ב׳ עשוי להתבסס על החזקה עקיפה של 80%. לעומת זאת, זכותו הכלכלית של היחיד ברווחים היא 48%, כתוצאה מהכפלת שיעורי הזכויות בשרשרת.

אם לחברה ב׳ מיליון ש״ח של רווחים שלא שולמו, חלקו של היחיד יהיה 480 אלף ש״ח. בהנחת מס דיבידנד של 30%, החיוב יהיה 144 אלף ש״ח לפני מס יסף.

בשרשרת המוחזקת באמצעות חברה עסקית זרה יש לבדוק גם את הכללים הנוגעים להרכב ההכנסות והרווחים של האשכול. קיומה של פעילות עסקית בחברה אחת אינו קובע לבדו את הטיפול בכל החברות שמתחתיה.

מה קורה כאשר הרווחים מחולקים בפועל

לאחר שבעל השליטה שילם מס על דיבידנד רעיוני, נדרש מעקב אחר אותם רווחים כדי למנוע חיוב חוזר בעת חלוקתם.

הפקודה מאפשרת, בכפוף לתנאים ולהתאמות, להפחית מהדיבידנד המחולק בפועל סכומים שכבר חויבו כדיבידנד רעיוני. כאשר מוטל מס זר בשל החלוקה בפועל, לרבות ניכוי מס במקור, יש לבחון את מנגנון הזיכוי או ההחזר ואת התקרות שנקבעו.

גם במכירת מניות החנ״ז קיימת התאמה בגין רווחים שיוחסו בעבר, שולם בגינם מס והם טרם חולקו.

לצורך יישום ההוראות, אני מייחס חשיבות למעקב רב־שנתי אחר הרווחים שיוחסו, המס ששולם, הפסדים והוצאות שקוזזו והחלוקות שבוצעו. יש לשמור גם את האישורים על המס הזר ואת הנתונים המאפשרים לזהות מאילו רווחים בוצעה כל חלוקה.

הקשר להוראות חברות הארנק

הוראות חנ״ז והוראות חברות הארנק עוסקות במצבים שונים. חנ״ז מתייחסת לרווחים פסיביים בחברה זרה העומדת בתנאי סעיף 75ב. סעיף 62א עוסק, בין היתר, בייחוס הכנסות של חברת מעטים לבעלי מניותיה בשל אופי הפעילות ומעורבותם בה.

תיקון 277 הרחיב את סעיף 62א, אך הגדרת חברת מעטים לצורך הסעיף מחריגה במפורש חנ״ז וחברת משלח יד זרה. לכן, אין להחיל על החנ״ז עצמה את סעיף 62א כאילו הייתה חברת שירותים ישראלית רגילה. לעומת זאת, חברה ישראלית המחזיקה בחנ״ז אינה מוחרגת רק בשל ההחזקה, ויש לבחון את פעילותה בנפרד.

כאשר לחברה הישראלית יש גם פעילות שירותים וגם דיבידנד מחנ״ז, יש להבחין בין סוגי ההכנסות. הדיבידנד אינו נכלל בהכנסה מפעילות עתירת יגיעה אישית לצורך סעיף 62א(א1).

לדוגמה, חברה ישראלית מפיקה הכנסות מייעוץ בסך שני מיליון ש״ח ורווח חייב מאותה פעילות בסך מיליון ש״ח. בנוסף מיוחס לה דיבידנד רעיוני מחנ״ז בסך 600 אלף ש״ח. בהנחה שכל תנאי סעיף 62א(א1) מתקיימים, שלא חל חריג ושאין התאמות נוספות, הרווח מפעילות הייעוץ העולה על 25% מהכנסות אותה פעילות הוא 500 אלף ש״ח. סכום זה עשוי להיות מיוחס לבעל המניות הפעיל כהכנסה אישית. הדיבידנד מהחנ״ז מטופל בנפרד.

גם הוראת הייחוס בשיעור 55% שבסעיף 62א(א3) אינה חלה על כל דיבידנד שמתקבל בחברת החזקות. היא מתייחסת לנסיבות מוגדרות, ובהן מעורבות בעל השליטה בחברה המחלקת והיעדר שליטה של החברה המקבלת בחברה המחלקת. במבנה של החזקה מלאה בחנ״ז, התנאי האחרון אינו מתקיים. שיעור ה־55% מתייחס לחלק ההכנסה המיוחס, ולא לשיעור המס.

בנפרד, חברה זרה המפיקה הכנסות ממשלח יד מיוחד עשויה להיכלל בהסדר חברת משלח יד זרה, חמי״ז, לפי סעיף 75ב1. העובדה שהכנסתה אינה פסיבית לצורך חנ״ז אינה מסיימת את בחינת המס בישראל.

הקשר לחוק הרווחים הכלואים

ההסדר למיסוי רווחים לא מחולקים, המכונה בשיח המקצועי ״חוק הרווחים הכלואים״, כולל תוספת מס שנתית בשיעור 2% על רווחים עודפים של חברת מעטים, בהתאם לסעיפים 81א עד 81ו לפקודה.

בחוזר מס הכנסה 7/2025, בנוסחו המעודכן מיום 8 בפברואר 2026, קובעת רשות המסים כי החיוב לפי סעיף 81ב חל על חברה תושבת ישראל בלבד. לפיכך, חנ״ז שהיא תושבת חוץ אינה חייבת בעצמה בתוספת המס רק משום שבעלי מניותיה ישראלים. חברת ההחזקות הישראלית עשויה להיות חייבת בתוספת, אם מתקיימים אצלה תנאי ההסדר. (Government of Israel)

כיצד נבחנת החברה הישראלית

תוספת המס אינה מחושבת לפי יתרת המזומנים בלבד. יש לקבוע את הרווחים הנצברים, את הרווחים הנצברים החייבים ואת הרווחים העודפים, בהתאם להגדרות ולהתאמות שבחוק.

בחישוב מובא בחשבון, ככלל, הגבוה מבין שלושה מגנים: מגן כספי של 750 אלף ש״ח, מגן הוצאות ומגן נכסים. המגן הכספי כפוף לכללי חלוקה בין חברות בשליטה משותפת, ולכן אינו בהכרח זמין במלואו לכל חברה בנפרד.

לצורך מגן הנכסים יש חשיבות לסיווגם של ״נכסים מיוחדים״, ובהם, בכפוף לחריגים, מזומנים, פיקדונות, הלוואות, ניירות ערך ונדל״ן להשקעה. גם החזקה בחברה זרה מחייבת בחינה של התנאים החלים ושל הנכסים שבבעלותה. אין להניח שהשקעה בחנ״ז מקנה כשלעצמה מגן נכסים לחברה הישראלית.

כאשר מיוחס לחברה הישראלית דיבידנד רעיוני שטרם התקבל, יש לבחון את השפעתו על חישוב הרווחים הנצברים ואת היחס בין בסיס המס לבין התקרה החשבונאית וההתאמות הרלוונטיות. תשלום המס על הדיבידנד הרעיוני אינו מעניק לחברה הישראלית פטור כללי מתוספת המס, אך גם אינו מצדיק צירוף אוטומטי של מלוא רווחי החנ״ז לבסיס החיוב.

דוגמה: תשלום התוספת לעומת חלוקת דיבידנד

נניח שלחברה ישראלית רווחים נצברים חייבים בסך שלושה מיליון ש״ח בתום השנה הקודמת, לאחר ההתאמות. מלוא המגן הכספי של 750 אלף ש״ח זמין לה, יתר המגנים אינם גבוהים ממנו, החברה אינה מחלקת דיבידנד ולא מתקיים חריג אחר.

הרווחים העודפים יהיו 2.25 מיליון ש״ח ותוספת המס השנתית תהיה 45 אלף ש״ח.

אחת החלופות בחוק מאפשרת, בכפוף לתנאים, להימנע מהתוספת בשנה שבה חולק דיבידנד ששולם מס בשל חלוקתו, בשיעור של לפחות 6% מהרווחים הנצברים בתום השנה הקודמת. אם גם סכום הרווחים הנצברים לצורך חלופה זו הוא שלושה מיליון ש״ח, החלוקה הנדרשת תהיה 180 אלף ש״ח. המס אצל בעל מניות מהותי יהיה 54 אלף ש״ח, לפני מס יסף.

שיעור ה־6% אינו שיעור מס, אלא שיעור החלוקה הנדרש. ההשוואה בין החלופות צריכה להביא בחשבון גם את השנים הבאות, את הרווחים שיישארו בחברה ואת צורכי המימון שלה.

לצד חלופה זו קיימות חלופות נוספות, ובהן חלוקה העולה על 50% מהרווחים העודפים בתום השנה הקודמת וחריג הנוגע להפסדים, בכפוף לתנאים. חלוקה בין חברות שהדיבידנד ביניהן אינו נכלל בהכנסה לפי סעיף 126(ב) אינה עומדת אוטומטית בדרישות ההסדר.

החלטות מיסוי והצעות לשינוי ההסדר

החלטת מיסוי 8326/15 עסקה בהעתקת מקום מושבה של חברה זרה בקבוצת נדל״ן שהוחזקה בידי חברה ישראלית. בנסיבות שנבחנו ובכפוף לתנאים, נקבע שההעתקה אינה מהווה מכירה לצורכי מס בישראל ואינה יוצרת כשלעצמה רווחים שלא שולמו לפי סעיף 75ב.

לצד זאת נשמרו המחיר המקורי ומועדי הרכישה ונקבעה המשכיות של כללי חישוב מסוימים. ההחלטה הבהירה שאינה מאשרת כי השליטה והניהול של החברות מופעלים מחוץ לישראל.

ההחלטה ממחישה את הצורך לבחון שינוי מבנה או מעבר בין מדינות על בסיס העובדות והדינים הרלוונטיים. אין לראות בה אישור כללי להעתקת תושבות ללא מס או לשינוי בסיס העלות של נכסי החברה.

ביום 5 בספטמבר 2023 פורסם גם תזכיר לתיקון הוראות חנ״ז וחמי״ז, במסגרת עבודת הוועדה לרפורמה במיסוי הבינלאומי. יש להבחין בין הצעות לשינוי ההסדר לבין הוראות שנחקקו ונכנסו לתוקף. פרסום תזכיר אינו משנה כשלעצמו את תנאי החיוב, והדוגמאות במאמר אינן מבוססות על הנחה שהצעותיו הפכו לדין מחייב.

בחינת מבנה ההחזקה וההיערכות לדיווח

בבחינת החזקה בחברה זרה, אני מבקש לבסס תחילה את תושבות החברה, את סיווג הכנסותיה ואת המס הסופי החל עליהן. לאחר מכן נבחנים שיעורי ההחזקה, הרווחים שיש לייחס לבעל השליטה והמס הצפוי בכל אחת מרמות המבנה.

הבדיקה מחייבת דוחות כספיים, דוחות מס שהוגשו בחו״ל, פירוט הכנסות והפסדים, אישורים על מסים ששולמו ומסמכי חלוקה. במבנה הכולל חברת החזקות, לעיתים נדרש להגיע עד לחברה שבה הופקה ההכנסה המקורית כדי לבסס את הטיפול בדיבידנד ואת הזכאות לזיכוי.

לצד חישוב המס יש לבחון את חובות הדיווח, ובכלל זה את הדיווח בטופס 150 בהתאם להנחיות רשות המסים. שאלת הדיווח אינה זהה לשאלה אם החברה היא חנ״ז או אם נוצר דיבידנד רעיוני באותה שנה.

הבחירה בין החזקה פרטית להחזקה באמצעות חברה צריכה להתבסס על בחינת המס לאורך כל תקופת ההשקעה. יש להביא בחשבון את המס בעת הפקת הרווח, את המס בעת ייחוסו לישראל, את המס בחלוקה ואת המס בעת מימוש. כאשר מעורבת חברה ישראלית, נדרשת גם בחינה של הוראות סעיף 62א ושל העלות האפשרית בגין רווחים שנותרו בחברה.

המטרה היא לגבש, עוד לפני ביצוע ההשקעה או שינוי מבנה ההחזקה, עמדה מבוססת ביחס לחבות המס ולמועדי התשלום. עמדה זו צריכה להתיישב עם צורכי הפעילות, מקורות המימון והשימוש המתוכנן ברווחים, ולהישען על תיעוד שיאפשר לבסס אותה גם בבחינה מאוחרת של רשות המסים.

מקורות משפטיים ומקצועיים

הוראות פקודת מס הכנסה, ובפרט סעיפים 1, 62א, 75ב, 75ב1, 81א עד 81ו, 121ב, 125ב, 126 ו־203; תיקון 198 לפקודה; וחוזר מס הכנסה 6/2016, ״מיסוי בעל שליטה בחברה נשלטת זרה״.

תיקון 277 לפקודת מס הכנסה; חוזר מס הכנסה 7/2025 בנושא תוספת למס על רווחי חברת מעטים שלא חולקו, המעודכן ליום 8 בפברואר 2026; והוראת ביצוע מס הכנסה 5/2025 בנושא מס יסף.

החלטת מיסוי 8326/15, ״העתקת מקום המושב של חברה זרה״, בקישור לעותק התמצית; תזכיר התיקונים לעניין חברה נשלטת זרה וחברת משלח יד זרה מיום 5 בספטמבר 2023; והנחיות רשות המסים לטופס 150 מיום 18 בפברואר 2026.

הדוגמאות נועדו להמחשת החישובים. אלא אם צוין אחרת, הן אינן כוללות מס יסף, השפעות מטבע והצמדה, ניכוי מס זר במקור או הטבות אישיות. יישום ההוראות מחייב התאמה לנתוני ההחזקה, למדינות המעורבות ולשנת המס הרלוונטית.