כשהשנה היא שנת בחירות קשה להתעלם מהריח הפוליטי שנלווה לכוונת משרד האוצר להגדיל את הפטור ממע״מ על יבוא אישי עד 130 דולר, (נכן ליום כתיבת שורות אלו). אמנם האריזה יפה והמסר של סמוטריץ הוא חברתי וגם הכותרת מצטלמת מצוין.אבל..
מדיניות מס לא אמורה להיכתב כסיסמת קמפיין בחירות אלא כמהלך כלכלי אחראי לטווח ארוך.
על פניו מספרים לנו שמדובר בהקלה לצרכן ובהגברת התחרות. בפועל, זהו מהלך שמייצר יתרון מובנה לשחקנים הפועלים מחוץ לישראל על חשבון מי שפועל בתוכה.
עסק ישראלי קטן או בינוני משלם מע״מ מלא, מס אישי או מס חברות. הוא נושא בעלויות ביטוח לאומי, ארנונה עסקית גבוהה, שכירות שמושפעת ישירות מיוקר המחיה המקומי, חשמל, מימון ושכר עבודה.
לכך מתווספים שוק לקוחות מוגבל בהיקפו, מחסור בכוח אדם, ורגולציה מכבידה כמו דרישות תקינה ייחודיות, רישוי, סימון, פיקוח ואכיפה.
כאשר משווים את תנאי המגרש, עוד לפני הכוונה להגדיל את הפטור ממע"מ, לא מדובר בתחרות חופשית, אלא בתחרות בין שחקנים שמתחילים מנקודת פתיחה שונה לחלוטין.
השחקן בצד השני הוא תאגיד בינלאומי ענק שמוכר ללקוח הישראלי דרך אתר אינטרנט, ללא חנות, ללא עובדים בישראל, ללא שכירות וללא ארנונה.
כעת מבקשים גם לפטור אותו ממע״מ עד לתקרה של 130 דולר. זה לא שוק חופשי. זה חוסר שוויון משווע ביחסי הכוחות בין תאגידי ענק גלובליים עם מליוני לקוחות מול עסקים קטנים ובינוניים שנושאים על גבם את יוקר המחיה הישראלי במלוא הדרו.
כאשר עסק מקומי בפריפריה משלם שכירות שמטפסת מדי שנה, נאבק בעלויות מימון ובבירוקרטיה, ומתחרה מול פלטפורמה בינלאומית שנהנית מיתרונות לגודל ומכוח מיקוח עצום מול ספקים, הגדלת הפטור ממע״מ אינה מייצרת תחרות. היא מעמיקה את הפער ומחלישה עוד יותר את הצד המקומי.
ייתכן שבטווח הקצר חלק מהמוצרים יהיו זולים יותר. אבל כל רכישה שעוברת מחנות ישראלית לפלטפורמה זרה מצמצמת מחזור של עסק מקומי, מפחיתה רווחיות, פוגעת בתעסוקה ומקטינה גביית מסים בישראל. מע״מ הוא מקור הכנסה מרכזי של המדינה. אם מוותרים עליו בהיקפים גדלים, הפער יתמלא דרך מסים אחרים, גירעון או קיצוץ בשירותים. בסופו של דבר הציבור ישלם בדרך אחרת.
המאבק ביוקר המחיה לא עובר דרך פטור נקודתי על חבילות של 120 או 140 דולר. יוקר המחיה נובע מרגולציה עודפת, חסמי יבוא, ריכוזיות ועלויות קרקע גבוהות. אם המע״מ גבוה מדי אולי כדאי שמשרד האוצר יתכנס לפתרונות של הפחתה רוחבית ושוויונית. אם הרגולציה מכבידה, יש לצמצם אותה.
פתרון הקסם של יצירת אפליה במס לפי אופן הרכישה פוגעת בניטרליות של מערכת המס ומכרסמת בעקרון השוויון.
עסקים קטנים ובינוניים הם מנוע תעסוקה מרכזי, במיוחד בפריפריה. הם משלמים מסים, יוצרים מקומות עבודה ותורמים לקהילה. כאשר המדינה מעניקה יתרון תחרותי ליבוא אישי על פניהם, המסר בעייתי מאוד. פחות כדאי לפעול ולייצר בישראל, יותר כדאי להזמין מבחוץ.
השאלה איננה כמה נחסוך בהזמנה הבאה. השאלה היא איזה מבנה כלכלי אנחנו מעצבים כאן. כלכלה חזקה נמדדת ביכולת לייצר תעסוקה, ביזמות מקומית ובמערכת מס הוגנת ושוויונית. החלטות מס מעצבות מציאות. רצוי שהן יתקבלו משיקולים כלכליים אמיתיים, לא משיקולי בחירות.