יצירת קשר
אנא מלא/י את הפרטים
ונחזור אליך בהקדם
ונחזור אליך בהקדם
הרפורמה לעולים החדשים – בין ציונות לכלכלה של אפליה
הטבות המס הנדיבות שהציגו סמוטריץ’ וסופר לעולים החדשים מבטיחות לעודד עלייה ולחזק את המשק, אך בפועל עלולות להעמיק את חוסר השוויון, להכביד על מעמד הביניים וליצור פער ערכי וכלכלי בין מי שעזב לבין מי שנשאר.
שר האוצר ושר העלייה והקליטה הכריזו על רפורמת מס חדשה, שמיועדת לעולים חדשים ולתושבים חוזרים. לפי המתווה, מי שיעלה לישראל החל משנת 2026 ייהנה מהקלות מס נרחבות: בשנתיים הראשונות שיעור המס יהיה 0%, בשנת 2028 הוא יעמוד על 10%, ב-2029 יעלה ל-20%, וב-2030 יגיע ל־30%. ההטבות יחולו עד לתקרה של 1 מיליון שקל לשנה, זאת בנוסף לפטור ממס על הכנסות מחו"ל ל-10שנים ונקודות הזיכוי הקיימות לעולים חדשים.
לכאורה, מדובר במהלך ציוני חשוב, שנועד לעודד עלייה ולחזק את הכלכלה הישראלית. הוא משתלב במגמה עולמית של גידול באנטישמיות ושל יהודים שמחפשים אלטרנטיבה בטוחה ומשמעותית יותר לחייהם. עם זאת, הרפורמה הזו מעלה שורה של שאלות עקרוניות וכלכליות שמחייבות בחינה מחדש של המהלך.
ראשית, יש כאן בעיית צדק בסיסית. מדינת ישראל מבקשת להעניק הקלות מס גורפות למי שבוחר לחזור, בזמן שמי שנשאר כאן בשנות המלחמה הקשות, התמודד עם יוקר מחיה הולך וגובר, שילם מסים, תרם לכלכלה ונשא בעול הביטחון ממשיך לשלם את אותו מס מלא, וסביר שאף יספוג את העלויות של אותן הטבות דרך הגדלת הגירעון או צמצום שירותים ציבוריים. רפורמה שמתגמלת את מי שעזב ומתעלמת ממי שנשאר יוצרת אפליה מובנית ולא ראויה..
הפטור המוצע הוא פטור גורף. אין הבחנה בין סוגי עולים, תחומי עיסוק, או תרומה כלכלית פוטנציאלית. מדיניות חכמה הייתה צריכה למקד את ההטבות בעולים בעלי מקצועות נדרשים, יזמים, משקיעים או מי שמביאים הון אנושי או פיננסי אמיתי שיתרום למשק הישראלי. פטור גורף, לעומת זאת, עלול לעודד חזרה נקודתית של יחידים ללא תרומה משמעותית, ובמקביל לפגוע באיזון התקציבי של המדינה.
ועוד נקודה למחשבה. מי שיזכה להטבות מס משמעותיות ייהנה מהכנסה פנויה גבוהה יותר, שתאפשר לו לרכוש דירות או להשקיע בשוק המקומי. התוצאה הצפויה היא עלייה נוספת במחירי הדיור, שגם כך מצויים ברמות קיצון. במקום להקל על מצוקת הדיור, הרפורמה עלולה דווקא להחריף אותה.
ומעבר לכל זה אני בספק באשר ליכולת התקציבית של המדינה ליישם מהלך כזה בהיקף רחב. במציאות של גירעון הולך ומעמיק, תקציב ביטחון כבד ותחושת חוסר ודאות כלכלית, ההבטחות הגדולות הללו נשמעות לעיתים יותר כמו הצהרה פוליטית מאשר תכנית כלכלית מעשית. לאורך השנים התרגלנו לראות פערים משמעותיים בין ההצהרות הנלהבות של מקבלי ההחלטות לבין נוסח החוק הסופי שמגיע לוועדות הכנסת...
האם נכון למדינה לתגמל את מי שעזב ולזנוח את מי שנשאר, מגדל את משפחתו, נלחם ושילם מסים? עידוד עלייה הוא בהחלט יעד לאומי חשוב, אך הוא צריך להיעשות בצורה אחראית, מאוזנת וחכמה, כזו שמחזקת את כלל האזרחים ולא מעמיקה את תחושת הפערים ואי השוויון.
רפורמת המס יכולה להפוך לצעד חיובי כשהיא ממוקדת ושקולה, עם קריטריונים ברורים ותוך שמירה על צדק כלפי הציבור. אבל במתכונתה הנוכחית, היא בעיקר נשמעת כמו מהלך תקשורתי נוצץ, רחוק מהיכולת המעשית ומבלי לתת מענה אמיתי לשאלת הליבה איך מחזקים את מדינת ישראל מבלי להחליש את מי שכבר בונה אותה מבפנים.