וזאת הברכה – כשעסקים לומדים לברך על הדרך

פרשת וזאת הברכה, האחרונה בתורה, היא רגע של סגירת מעגל. משה רבנו עומד לפני מותו ומברך את כל שבטי ישראל, כל אחד על פי דרכו, אופיו וייעודו. יש שבט שמקבל ברכה של עוז וכוח, יש שמקבל ברכה של חכמה וראייה קדימה, ויש שמקבל ברכה של שלווה וברכה כלכלית. זו אינה רק פרידה אלא מעשה הנהגה של ממש. משה לא משאיר אחריו ואקום, אלא מורשת. הוא מסכם את הדרך, מברך על ההישגים, מצביע על הערכים שעליהם נבנתה האומה ומעביר את הלפיד הלאה.

בעולם העסקי יש משהו מאוד עמוק ברגע הזה. כל מנהל, יזם או בעל עסק שמגיע לנקודת סיום כמו סוף שנה, סיום פרויקט או מעבר של עובד ותיק, ניצב בדיוק באותו מקום שבו עמד משה.

זו הזדמנות לעצור, להביט אחורה ולהכיר בברכה שיש במה שכבר נעשה. לא כל הצלחה נמדדת במספרים. לפעמים היא נמדדת באנשים שנוצרו בדרך, בערכים שנשמרו ובהשפעה שהתרחשה מבלי שנמדדה בשורת הרווח.

ובכל זאת, “וזאת הברכה” אינה רק מבט לאחור. זו קריאה לראות כל סוף כהתחלה חדשה. משה נפרד מהעם לא מתוך עצבות אלא מתוך בהירות. הוא יודע שהעם מוכן להמשיך, שיש לו על מה להישען. כך גם בעסק. סיום תקופה, שינוי מבני או אפילו כישלון רגעי אינם סוף הסיפור, אלא שער לצמיחה הבאה. מי שיודע לברך על מה שהיה, להודות על מה שלמד, ולשחרר את מה שמיצה את עצמו, פותח את הדלת להמשך טבעי ובריא.

בסופו של דבר, “וזאת הברכה” מזכירה לנו שהצלחה אמיתית אינה נמצאת רק ביעדים ובתוצאות, אלא ביכולת לעצור, להוקיר ולברך. לראות את הדרך לא כמאמץ מתמשך אלא כמסע שיש בו פרקים, למידה וברכה. מי שמאמץ את התודעה הזו בעסק שלו מגלה שהברכה כבר כאן, רק צריך לדעת להבחין בה.