תובנות עסקיות מפרשת השבוע - חקת

השבוע אנחנו פותחים את ספר התורה בעמוד חדש ומורכב פרשת חוקת.

זו אחת הפרשות המטלטלות והעמוקות ביותר, לא רק בגלל התכנים שבה, אלא בעיקר בשל התחושות שהיא מעוררת. אפילו למי שאינו בקיא בפרטי ההלכה, מדובר בסיפור אנושי מאוד, רצף של אירועים שמערערים הנהגה, בודקים את כוח העמידה של מנהיגים, חושפים טעויות בתקשורת ומעלים שאלה אחת גדולה, איך שומרים על יציבות, סדר, אמון ומשמעות גם כשנדמה שהכול סביבנו מתפרק.

אנחנו פוגשים חוק לא מובן, כזה שנדרש לקבל אותו למרות שאין בו היגיון אנושי. אחר כך, מגיע רגע טעון שבו המנהיג הדגול ביותר, משה, מאבד שליטה, מתבלבל בין רגשות לציווי, ובתגובה כואבת מקבל עונש שמרחיק אותו מהיעד שכל חייו כיוון אליו. לצד זה, כמעט בשקט מוחלט, נפרדים ממרים, אחותו של משה, ורק לאחר מותה מתברר כמה הייתה משמעותית לקיום היומיומי של המחנה כולו. לבסוף, אנחנו עדים להתמודדות ישירה עם איומים חיצוניים, כאלה שלא בחרנו בהם, אבל הם מחייבים אותנו להחליט, האם אנחנו בורחים, מתפשרים או לומדים להילחם.

בתוך כל הסיפור הזה מסתתרים שיעורים מהותיים שכל בעל עסק, מנהל או יזם יכול לקחת אל תוך חייו המקצועיים. כי בעסקים אנחנו מתנהלים לעיתים בתנאים לא ברורים, נדרשים לקבל החלטות בלי כל התמונה, לפעול תחת לחץ, ולא פעם לשלם מחיר על פעולות שנעשו מתוך כוונה טובה אך ללא דיוק.

הסיפור הראשון שפותח את הפרשה עוסק באחד המושגים התמוהים ביותר בתורה, מצוות פרה אדומה. מדובר בפרה אדומה תמה, ללא מום, שנשחטת ונשרפת, ואפרה משמש לתהליך טהרה מאחת הטומאות החמורות ביותר, טומאת מת. אך יש כאן פרדוקס מטריד, אותו אפר שמטהר את האדם, מטמא את הכהן שעוסק בהכנתו. אין הסבר הגיוני. אין דרך להבין לעומק למה זה עובד כך. זה חוק שקוראים לו בתורה חוקה, כלומר, כלל שאתה נדרש לקבל מבלי להבין.

כאן מתחבא מסר עמוק לניהול עסק, לא כל דבר שאתה עושה אתה צריך להבין עד הסוף. לפעמים יש נהלים, חוקים, תהליכים או כללים בתוך הארגון שמבוססים על ניסיון חיים, על תקדימים, על זהירות. עובדים או מנהלים שואלים "למה צריך שלושה חתימות?" או "למה אני לא יכול להעביר את זה ישר ללקוח?". כשלא מסבירים מתעורר כעס, מתעוררת התנגדות. אבל האמת היא, שגם כשלא מבינים לפעמים יש הצדקה עמוקה, נסתרת, שעדיין מגינה עלינו.

הדרך להתמודד עם המורכבות הזו היא לא לבטל כל כלל שלא מובן, וגם לא להיצמד בעיוורון לכל טופס. הדרך היא ליצור שיחה ארגונית פתוחה, שקופה, בוגרת על ההיגיון שמאחורי הדברים. להסביר. לשתף. לתת לעובדים ולמנהלים להבין שגם כשלא מבינים יש מקום לסמוך, ויש מקום לשפר, יחד.

מכאן ממשיכה הפרשה לאחד הרגעים הטעונים ביותר במנהיגות של משה, חטא מי מריבה.

העם צמא. אין מים. משה ואהרון פונים לאלוהים, שמורה להם "דברו אל הסלע". אבל משה, בלחץ עצום, בכעס על התלונות, בתחושת אובדן שליטה מכה את הסלע במקום לדבר. מים אמנם יוצאים, העם שותה אבל מבחינת הנהגה זו תקלה חמורה. עבור המנהיג הדגול ביותר, זו טעות שלא נסלחת והוא נענש באיסור להיכנס לארץ המובטחת.

וכאן, ההשתקפות הניהולית כואבת במיוחד. כמה פעמים אנחנו, בעלי עסקים, מאבדים שליטה רגע לפני היעד. לקוח שעיצבן אותנו, עובד שלא עמד בציפיות, לחץ תזרימי שגורם לנו להגיב בחופזה, לא במדויק. כמו משה, אנחנו לא תמיד מתכוונים לפגוע אבל כשאנחנו פועלים מהבטן, מהתסכול, מהעייפות אנחנו לפעמים עושים נזק ארוך טווח לאמון, לתרבות, לעצמנו.

כדי להימנע מהמכה הזאת בסלע, עלינו לבנות לעצמנו מנגנוני ויסות אישיים וניהוליים. מקום שבו אפשר לפרוק, לדבר, להוריד את הלחץ. ליצור לעצמנו זמן שקט לפני תגובה. לשאול את עצמנו האם אני פועל מתוך עיקרון, או מתוך התפרצות? האם אני בוחר איך להגיב או נותן לרגש לנהל אותי?

במקביל, כמעט ברקע, מופיעה בפרשה שורה קצרה שמספרת על מותה של מרים. אין עליה נאום. אין עליה טקס. היא פשוט נעלמת ויחד איתה נעלמים גם מי השתייה. מכאן למדו חז"ל שבזכות מרים, בזכות נוכחותה השקטה והמתמדת, הגיעו המים לעם במשך ארבעים שנה.

יש בכך תזכורת עמוקה לכל בעל עסק שיש אנשים שמחזיקים את הארגון שלך בלי רעש. לא בפרזנטציות, לא בפגישות הנהלה, אלא בשגרה, במסירות, בשקט. לפעמים זה עובד ותיק, לפעמים מזכירה, לפעמים לקוח נאמן שמעולם לא דרש הנחות, רק היה שם. רק כשאדם כזה עוזב מרגישים את החור שנשאר.

כמנהלים, חשוב לדעת להבחין ב"מרים" שלנו לא לחכות להלוויה כדי לגלות כמה תרמה. לשאול את מי לא הערכתי מספיק רק כי לא עשה רעש? את מי כדאי שאודה לו דווקא בגלל שהוא לא דורש תודה?

לקראת סוף הפרשה, עם ישראל ממשיך במסע, אך הפעם הוא לא רק נודד, אלא גם נלחם.  ממלכות מקומיות מונעות ממנו מעבר, והוא מגיב בעוצמה, בכוח, ומנצח. זו נקודת תפנית מעם נודד וחלש לעם שיודע לעמוד על שלו.

גם בעולם העסקי, יש רגעים שבהם צריך לדעת להילחם. לא כל עימות הוא הרסני. לפעמים צריך להתמודד עם רגולציה חונקת, לקוח שלא משלם, שותף שפוגע באמון. יש מי שבורח, יש מי שמוותר ויש מי שמתכנן, מתכונן, נעמד ומוביל שינוי.

המסר הוא לא להיות לוחמני אלא לא לפחד ממאבק כשיש בו צדק. לא לדחות החלטות קשות. לא להסכים לבלוע עוול. לא לוותר על ערכים בשם "שקט תעשייתי". אבל כמו בני ישראל – גם אנחנו צריכים לדעת לבחור את הקרבות, להגיע אליהם מוכנים, ולצאת מהם עם דרך חדשה.

פרשת חוקת מלמדת אותנו שמנהיגות, עסק ונפש לא נפרדים זה מזה. כשיש כלל שלא מובן אל תמהר לבטל אותו, אבל גם אל תעצום עיניים. כשאתה מרגיש עומס תעצור לפני שאתה מכה. כשהכול שקט חפש את מי שעובד בלי רעש. וכשאתה צריך לעמוד על שלך עשה זאת בגב זקוף ובתכנון חכם.

הצעד הבא שלך? להתבונן על העסק שלך, ולהחליט: איפה אני מכה בסלע? איפה אני מתעלם מהמרים שלי? ואיפה הגיע הזמן להפסיק לחשוש ולהתחיל להילחם?

שבת שלום ומנהיגות אמיצה מבפנים.