תובנות עסקיות מפרשת השבוע - שלח לך

פרשת שלח לך היא מסמך היסטורי על ניהול סיכונים, הנהגה ודחף לגדול גם כשמפחיד. כי בסוף, השוק מחכה רק למי שמעז להיכנס.
בפרשת “שלח לך” משה שולח שנים-עשר נשיאי שבטים לרגל את ארץ כנען: הם מגלים ארץ עשירה בפירות אך גם ערים מבוצרות וענקים. לאחר ארבעים יום הם שבים למחנה עם אשכול ענבים אדיר וסיפורים סותרים: עשרה מדגישים את האיומים ומפחידים את העם, בעוד יהושע וכלב קוראים להתקדם באמונה. הפחד גובר, בני-ישראל בוכים ומסרבים להיכנס, וכתוצאה נגזר עליהם לנדוד במדבר ארבעים שנה עד שתתחלף הדור

“מחלת היזמים” – פחד מהצלחה.
עשרה מן המרגלים, כמו בעלי עסקים שמביטים בדוחות, תחרות ורגולציה, מרגישים את הבטן מתהפכת. הענקים שהם ראו מאיימים עליהם. “זה גדול עלינו,” הם נלחצים, והפחד מתפשט בכל הארגון שלהם בדיוק כמו שמועה בבורסת המניות. מי שמאזין לשיחות סביב האוהלים מגלה שאנשים כבר ארוזים רגשית ואפילו חושבים לחזור ל"מצרים", אל המוכר והבטוח.
מנגד קמים שני קולות אמיצים יהושע וכלב.
במבט של יזמים נועזים הם רואים את אותם נתונים בדיוק, אבל מפרשים אחרת: “נעלה ונירש אותה, כי יכול נוכל לה!” הם לא מתעלמים מהמכשולים, אך מאמינים ביתרונות התחרותיים: השוק אמנם מאתגר, אבל מלא הזדמנויות לצמיחה.

מוסר השכל – העובדות אינן משתנות. הפרשנות קובעת מי יוביל ומי ייתקע.

כוח הדיווח והתרבות הארגונית
הסיפור לא נגמר במסקנות הפרטיות של המרגלים. הדיווח שלהם יוצר מציאות, פחד מוצלח מדי הופך לחזון אפל. כשאיש כספים מצייר תחזית קודרת המשקיעים בורחים, העובדים מורידים ראש, והמוטיבציה צונחת. קולו של כלב בן יפונה, לעומת זאת, מרים את המורל, החזון שלו מדבק באותה מידה אבל כלפי מעלה.

מוסר השכל – בעל העסק לא יכול להרשות לעצמו “לפחד בקול רם”. החזון שאתה משדר היום הוא המציאות שתנהיג מחר.

תחקיר או החלטה?
משה ביקש מהמרגלים נתונים, לא החלטה אסטרטגית. השלב שבו תחקיר חוצה את הקו והופך לפסק דין הוא הרגע שבו הארגון מאבד שליטה. כמה עסקים אתה מכיר שעצרו כל יוזמה כי דוח ייעוץ אחד הזהיר מפני “ענקים בשוק”? הייעוץ צריך להישאר ייעוץ וההכרעה שלכם.

מוסר השכל – אספו מודיעין, אבל אל תוותרו על זכות ההכרעה הניהולית.

המחיר של חוסר העזה
העם בוחר להישאר במקום. והתוצאה היא ארבעים שנה של הליכה במעגלים. כמה יזמים מספרים לעצמם “שנה הבאה נצא לשוק”? כמה בעלי עסקים מתמהמהים בגיוס כוח אדם או בהשקת מוצר, עד שהזדמנות חולפת ויורש-עצר זריז תופס את מקומם?

מוסר השכל – הסיכון שבאי פעולה גדול יותר לעיתים מהסיכון שבפעולה. הזמן הוא משאב מתכלה מי שמחמיץ אותו משלם בריבית דריבית.

לסגור את המעגל
בסופו של הסיפור עומד כלב, איש אחד מול המון, ואומר משפט פשוט: “טובה הארץ מאוד מאוד.” זו לא נאיביות; זו ראיית העתיד שנובעת מביטחון בתוכנית, בצוות ובערכים.

כאשר אתה, בעל העסק, ניצב בפני שוק “עם ענקים וערים בצורות”, שאל את עצמך:
האם אני מן העשרה או מן השניים?
האם הדיווח שלי זורע פחד או אמונה?
האם אני אוסף מידע כדי לפעול או כדי להצדיק קיפאון?

תדאו לראות את הקושי, לאסוף ראיות אובייקטיביות. תאמינו ביכולת לנצח, הכינו תכנית מסודרת ולכו על זה בכל הכוח.